מיקום המאמר: 1 תושבע -הלכה - ההלכה והחיים המודרניים 2 אזרחות - דת ומדינה <-- ביצוע ע"י ענת 18.02.07 -->
תוכן המאמר:
א. דינא דמלכותא דינא ב. תקנות הקהל ג. משפט המלך מילות מפתח: דינא דמלכותא, תקנות הקהל, משפט המלך |
"משנה - כל השטרות העולים בערכאות של עובדי כוכבים, אף על פי שחותמיהם עובדי כוכבים - כשרים, חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים...שמואל מתייחס לסמכויותיו של השלטון הנוכרי, וקובע שיש לציית לחוקיו ולתקנותיו. בסוגייה שם מוכח שמדובר בתחום הממוני, ולא בתחום האיסורי, והשלטון אינו יכול לשנות את ההלכות בתחום הגירושין, למשל.
גמרא - ...אמר שמואל: דינא דמלכותא דינא" (גיטין י).
"וכתבו בתוספות דדווקא במלכי עובדי כוכבים אמר דדינא דמלכותא דינא, מפני שהארץ שלו, ויכול לומר להם - אם לא תעשו מצוותיי, אגרש אתכם מן הארץ. אבל במלכי ישראל לא, לפי שארץ ישראל - כל ישראל שותפין בה" (ר"ן, נדרים כח).1הנימוקי יוסף ביבמות (טז. ד"ה גרסי') טוען יותר מזה - שבני הארץ עצמם קנויים למלך, שקנאם במלחמה, והרשה להם לשבת בארץ על תנאי שאם לא יקיימו את מצוותיו יוכל למכרם לעבדים. הרשב"ם כתב שכל בני המלכות מקבלים עליהם ברצונם את חוקי המלך:
"כל מסים וארנוניות ומנהגות של משפטי מלכים שרגילים להנהיג במלכותם, דינא הוא, שכל בני המלכות מקבלים עליהם מרצונם חוקי המלך ומשפטיו; הלכך דין גמור הוא, ואין למחזיק ממון חברו עלפי חוק המלך הנהוג בעיר משום גזל"האחרונים דנים הרבה בהבדלים שבין שלוש הגישות הללו, אך לשלושתן משותפת התפישה הבסיסית - זכות המלך לחוקק תקנות וחוקים נשענת על דיני ממונות הרגילים. לפי הר"ן והנימוקי יוסף זכותו של המלך לאיים על תושביו בגירוש וכו' אם לא יצייתו לחוקים שהוא קובע. מזכות זו נהנה כל בעל קרקע. על דבריהם יש להוסיף עוד נקודה: אנו מניחים מן הסתם שכל התושבים נרתעים מהאיום ומקבלים עליהם את החוקים, ולכן אנו דנים בהתאם לחוקיו של המלך, מתוך הנחה שמסתמא הם עמדו לנגד עיני המתדיינים בעת ביצוע העסקה. לכן גם כשהמלך אינו מנצל בפועל את כוח הכפייה שלו, דינא דמלכותא דינא, משום שמניחים שהאנשים חוששים מעונשיו, ומקבלים עליהם את הנורמות שהוא מחוקק. גם לפי דברי הרשב"ם צריך להסתמך על ההנחה שבני המדינה גומרים בדעתם לקיים את חיי המסחר בהתאם להוראותיו של המלך, ולכן הסכמתם משמעותית. כל השיטות הללו נסמכות, כמובן, על הכלל שתנאי שבממון קיים, כלומר - ששני בעלי העסקה יכולים לעצב כרצונם את הכללים הממוניים שלפיהם יעבדו.
(רשב"ם, בבא בתרא נד: ד"ה והאמר).
"אמר שמואל דינא דמלכותא דינא... כן הייתה מאמר שמואל, כי כאשר השליט הקב"ה את המלכויות בעולמו, כך השליטן על ממון בני אדם לשלוט בו כרצונם, ואפילו ישראל, ככתוב: 'ועל גוויותנו מושלים ובבהמתנו כרצונם' (נחמיה ט', לז)" (תשובות הגאונים, מהד' אסף תש"ב, סי' ס"ו).הגאונים טוענים שהקב"ה השליט את המלכויות בעולמו על ממון בני האדם. זהו נתון יסודי של ההלכה, שאינו נשען על תחום הלכתי אחר. המבי"ט כתב שממשפטי המלוכה שבספר שמואל למדים שגם למלכי אומות העולם ישנן סמכויות מלוכה3:
"וגבאי המלך... שגובין דבר שהוא חוקק לכל, אינו גזל, דדינא דמלכותא דינא, כדילפינן מקראי דמשפט המלוכה... ואפילו מלך גוי" (המבי"ט, קריית ספר, הל' גזילה פ"ה).יש שקישרו בעניין זה בין שתי אמרותיו של שמואל, בנוגע למשפט המלך ובנוגע לדינא דמלכותא4. אבן האזל (נז"מ ח', ה) דייק ברש"י (גיטין ט:) שלמדים את דין סמכותה של המלכות מכך שנצטוו בני נח על דינים. הדבר אברהם (ח"א סי' א') דייק מר' יונה שלמלך יש סמכות של דין הפקר בי"ד הפקר. גם החתם סופר כתב שדינא דמלכותא הוא דין יסודי ועצמאי (או"ח ר"ח; חו"מ מ"ד).
"הנה בהא דדינא דמלכותא דינא כתב רשב"ם הטעם דהמדינה עצמה ניחא להו... ולפי זה אין לחלק בין מלך אומות העולם למלך ישראל, שאפילו מלך ישראל, שאין הארץ שלו, כי אם לשבטים נתחלקה, מכל מקום כל נימוסיו וחוקיו מקבלים עליהם ברצונם, ומחילה גמורה הוא" (חתם סופר חו"מ מ"ד).להלכה, משמע בשולחן ערוך (חו"מ שס"ט, ו) שפסק שגם במלכי ישראל יש דינא דמלכותא.
"ומה שבא בהשאֵלה מדינא דמלכותא... יש מבוכה רבה בין הפוסקים בעניין זה וסתירות רבות, דלפעמים הרימו דגל המלוכה עדי מרום, ולפעמים השפילו עד לעפר, ולא ראיתי שום אחד מהמחברים שיאמר בזה דבר ברור ויסוד חזק" (שו"ת השיב משה, חו"מ סי' צ').
"רשאין בני העיר להתנות על המידות ועל השערים ועל שכר הפועלים, ולהסיע על קיצתן (לקנוס את העובר)" (בבא בתרא ח).6אמנם, הראשונים נחלקו האם לשם קביעת תקנות המחייבות די בהסכמת רוב אנשי העיר, או שצריך הסכמת כולם. אך מפסק הרמ"א משמע שהלכה למעשה די בזה בהסכמת הרוב:
"וכן נוהגין בכל מקום, שטובי העיר בעירן כבית דין הגדול, ומכין ועונשין והפקרן הפקר, כפי המנהג; אע"פ שיש חולקין, וסבירא להו דאין כח ביד טובי העיר באלה רק להכריח הציבור במה שהיה מנהג מקדם, או שקיבלו עליהם מדעת כולם, אבל אינם רשאים לשנות דבר במידי דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי, או להפקיר ממון שלא מדעת כולם; מכל מקום הולכין אחר מנהג העיר, וכל שכן אם קבלום עליהם לכל דבר, כן נראה לי" (רמ"א, חו"מ ב', א).לדעת הרמ"א, המנהג הרווח הוא ללכת אחר מעשי טובי העיר, כנראה - בהסכמת רוב אנשי העיר, או אולי כשרוב אנשי העיר בחרו את טובי העיר. ולפחות כשנוהגים כך באותו מקום, ללכת אחר טובי העיר בתקנותיהם, אין לשנות ממנהג זה.
"וַיּאמֶר זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלךְ עֲלֵיכֶם אֶת בְּנֵיכֶם יִקָּח וְשָם לו בְּמֶרְכַּבְתּו וּבְפָרָשָׁיו וְרָצוּ לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּו. וְלָשׁוּם לו שָרֵי אֲלָפִים וְשָרֵי חֲמִשִּׁים וְלַחֲרשׁ חֲרִישׁו וְלִקְצר קְצִירו וְלַעֲשׁות כְּלֵי מִלְחַמְתּו וּכְלֵי רִכְבּו. וְאֶת בְּנותֵיכֶם יִקָּח לְרַקָּחות וּלְטַבָּחות וּלְאפות. וְאֶת שְדותֵיכֶם וְאֶת כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם הַטּובִים יִקָּח וְנָתַן לַעֲבָדָיו. וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם יַעְשר וְנָתַן לְסָרִיסָיו וְלַעֲבָדָיו. וְאֶת עַבְדֵיכֶם וְאֶת שִׁפְחותֵיכֶם וְאֶת בַּחוּרֵיכֶם הַטּובִים וְאֶת חֲמורֵיכֶם יִקָּח וְעָשָה לִמְלַאכְתּו. צאנְכֶם יַעְשר וְאַתֶּם תִּהְיוּ לו לַעֲבָדִים" (שמ"א, ח', יא-טז).כידוע, בגמ' בסנהדרין ישנה מחלוקת בסיסית בנוגע לסמכויותיו של המלך:
"אמר רב יהודה אמר שמואל: כל האמור בפרשת מלך - מלך מותר בו. רב אמר: לא נאמרה פרשה זו אלא לאיים עליהם, שנאמר 'שום תשים עליך מלך' - שתהא אימתו עליך" (סנהדרין כ).הרמב"ם, ועמו רוב הראשונים, פסקו כדעת שמואל, היינו - שהמלך מותר בכל הדברים שנזכרו בפרשת המלך, ואין אלו איומים בעלמא. עתה נבחן מהן סמכויותיו של המלך, כפי שמפרט אותן הרמב"ם.
"רשות יש למלך ליתן מס על העם לצרכיו, או לצורך המלחמות, וקוצב לו מכס, ואסור להבריח מן המכס; שיש לו לגזור שכל מי שיגנוב המכס יילקח ממונו או ייהרג... ושולח בכל גבול ישראל ולוקח מן העם הגיבורים ואנשי חיל, ועושה מהן חיל למרכבתו ובפרשיו, ומעמיד מהן עומדים לפניו, ומעמיד מהן אנשים לרוץ לפניו... וכן לוקח מן בעלי האומנויות כל מה שהוא צריך ועושין לו מלאכתו ונותן שכרן, ולוקח כל הבהמות והעבדים והשפחות למלאכתו ונותן שכרן או דמיהן... וכן לוקח מכל גבול ישראל נשים ופילגשים... וכן כופה את הראויין להיות שרים וממנה אותם... ולוקח השדות והזיתים והכרמים לעבדיו כשילכו למלחמה, ויפשטו על מקומות אלו, אם אין להם מה יאכלו אלא משם, ונותן דמיהן... ויש לו מעשר מן הזרעים ומן האילנות ומן הבהמה" (רמב"ם, מלכים ד', א-ז).הרמב"ם מונה את הסמכויות הבאות: הטלת מסים, גיוס בכפייה של חיילים, פקידים בכירים, משרתים ונשים, והחרמת רכוש. נוסף לסמכויות הללו, הנזכרות בפרשת מלך שבמקרא, הרמב"ם מונה עוד סמכויות שמשמעותיות לענייננו. הראשונה היא הענשת מורדים:
"כל המורד במלך ישראל יש למלך רשות להרגו... וכן כל המבזה את המלך או המחרפו יש למלך רשות להרגו" (רמב"ם, מלכים ג', ח).הסמכות השנייה היא הענשת רוצחים שיצאו זכאים מסיבות טכניות:
"כל ההורג נפשות שלא בראיה ברורה, או בלא התראה, אפילו בעד אחד, או שונא שהרג בשגגה, יש למלך רשות להרגו ולתקן העולם כפי מה שהשעה צריכה. והורג רבים ביום אחד, ותולה ומניחן תלויים ימים רבים, להטיל אימה ולשבר יד רשעי העולם" (רמב"ם, מלכים ג', י).7הסמכות האחרונה של המלך היא הכרזת מלחמה:
"אין המלך נלחם תחילה אלא מלחמת מצווה... ואחר כך נלחם במלחמת הרשות, והיא המלחמה שנלחם עם שאר העמים כדי להרחיב גבול ישראל ולהרבות בגדולתו ושמעו. מלחמת מצווה אינו צריך ליטול בה רשות בית דין, אלא יוצא מעצמו בכל עת, וכופה העם לצאת; אבל מלחמת הרשות אינו מוציא העם בה אלא על פי בית דין של שבעים ואחד" (רמב"ם, מלכים ה', א-ב).חסרה כאן סמכות בסיסית ויסודית אחת: הסמכות לחוקק חוקים ולתקן תקנות לתועלת הציבור. מלבד כמה סמכויות יסוד בתחומים קריטיים, כדוגמת טיפול בביטחון הלאומי, רוב סמכויותיו המפורשות של המלך הן בעצם זכויות אישיות, המתירות לו לפעול בכוח למען השגת טובות הנאה פרטיות. כדי להרחיב את מעמדו של המלך עד למה שאנו מכנים 'ריבונות', נצטרך להוסיף על סמכויותיו המוזכרות בפסוקים וברמב"ם. אם נצטמצם לסמכויות המפורשות במקורותינו, נסיק שלמלך הותרו רק זכויות מיוחדות במסגרת הדאגה לאינטרס האישי שלו8. ואכן, מדברי הרשב"א בתשובותיו משתמע שהוא מגביל מאוד את סמכותו של מלך ישראל. רקע הדיון הוא תקנה מסוימת שעשו בני שכונה, כדי להגן על עצמם מפני הנוכרים. השאלה היא האם כל בני השכונה החדשים חייבים בתקנה זו. אגב דיונו, מעלה הרשב"א את האפשרות התיאורטית, שמלך ישראל יתקן תקנה מעין זו:
"...ואפשר עוד, כי גם למלכי ישראל רשות בכעניין זה, לפי שזה משמירת עמו, כדי שלא ייזוקו הישראלים, דרים פריצים בין השכנים, ויהיה בזה נזק המלך,9 והרי זה בכלל מה שאמרו במשנתנו: ופורץ לעשות לו דרך, וכל האמור בפרשה מלך מותר בו. אם כן, מה שציווה המלך לעשות פתח ודלתיים באמצע השכונה לשמירת העם, הרשות בידו"מדברי הרשב"א משמע שסמכותו של המלך מוגבלת לתחום של "נזק המלך", ואין לו הזכות להתערב בענייני ציבור שאינם נוגעים לו אישית. התוצאה הפרדוקסלית היא שכוח מלך ישראל פחוּת בהרבה מכוחו של מלך אומות העולם, וכדי לאפשר לו להתערב, יש לברר האם הוא ניזוק אישית.
(שו"ת הרשב"א ח"ב, סי' קל"ד).
"ומסתמא גם אילו לא ניתנה תורה, וקודם מתן תורה, היו דינין ונימוסין וכל מלך במשפט יעמיד ארץ, וניתנה תורה וחידשה אלה המשפטים, וקבעה חוק גנב ישלם כפל, ושור תם חצי נזקו, שומרים כך וכך; אבל מה שלא הזכירה תורה, כגון היזק שאינו ניכר, לא הותר חלילה, דרכיה דרכי נועם, אלא איננו בכלל משפטי התורה, והמלך וסנהדרין יראו לפי המקום ולפי הזמן, ואין להתורה עסק בזה. והוא הדין ומכל שכן להסיר המזיקים הרבים הרוצחים בלא עדים וכדומה" (שו"ת חתם סופר, או"ח סי' ר"ח).החתם סופר משעין את מלכות המלך על הנורמה הטבעית שהשלטון שולט במלכותו, ומיישם את סמכותו באופן רחב לגבי ענייני שיפוט. הראי"ה קוק זצ"ל הרחיב והגדיר את הגישה המעצימה את סמכותו של המלך:
"ועל דבר מה שכתבתי שענייני המלחמות הם ממשפטי המלוכה, משיג כבוד תורתו ואומר שאין משפט המלוכה כי אם בדבר שהוא כבוד המלך. אין הדבר כן, כי אם כל דבר כללי הנוגע לאומה, וגם כל תיקון של הוראת שעה לגדור בפני עושי עוולה, הכל הוא בכלל משפטי המלוכה, שיש רשות למלך להתנהג בהם כפי ראות עיניו, אפילו כשאינו נוגע כלל לטובתו ולכבודו, כי אם לטובתן ולכבודן של ישראל. וכמו שכתב בפי"ג דמלכים ה"י: 'כל ההורגים נפשות שלא בראיה ברורה כו' יש רשות למלך להורגן, ולתקן העולם כפי מה שהשעה צריכה כו' ולשבר יד רשעי העולם'. הרי שכוח משפט המלוכה מגיע הרבה יותר מחוג כבודו וזכותו של המלך" (משפט כוהן, סי' קמ"ד).אמנם, לכאורה בכל מקרה אין לזה שייכות לדורנו, שהרי אין לנו מלך, אלא משטר דמוקרטי. אך כבר היו שטענו שדין מלך יכול לחול גם על מוסדות שלטון אחרים, בהעדר מלכות:
"כבר ביארנו שאין דנין דיני נפשות אלא בזמן שבית המקדש קיים, ושתהא סנהדרי קבועה במקומה לשם, שנאמר 'ובאת אל הכהן' וכו', בזמן שיש כהן יש משפט, אין כהן אין משפט. ומכל מקום, דיני המלכות קיימים בכל זמן, ואף בכל דור ודור יש רשות למנהיגי הדור וגדולי הארצות לענוש ולהרוג דרך הוראת שעה על הדרכים שביארנו, וזהו שנרמז בתורה אחר כך 'ואל השופט אשר יהיה בימים ההם'" (מאירי סנהדרין נב).קבע בזה מסמרות הראי"ה קוק זצ"ל, שביאר יותר את הדברים:
"נראים הדברים שבזמן שאין מלך, כיוון שמשפטי המלוכה הם גם כן מה שנוגע למצב הכללי של האומה, חוזרים אלה הזכויות של המשפטים ליד האומה בכללה. ובייחוד נראה שגם כל שופט שקם בישראל, דין מלך יש לו לעניין כמה משפטי המלוכה, ובייחוד למה שנוגע להנהגת הכלל" (משפט כוהן, סי' קמ"ד).וכן הכריע למעשה הרב ישראלי זצ"ל:
"מעתה יוצא שכל המינויים הממלכתיים שייעשו בישראל בדרך של בחירות שבהן יכריע רוב העם, יהא להם תוקף וסמכות. ומסתבר לפענ"ד שכשם שיכולים למנות איש אחד כראש ושופט, כמו כן אפשר למנות מועצה שביחד יהיו לה הסמכויות הללו. לפי זה נראה כי מועצת ממשלה שתיבחר בדרך של בחירות נכונות, יהא לה סמכות בכל מה שנוגע להנהלת האומה, כאותה סמכות שהיה למלך ישראל" (הרב ש' ישראלי, בצומת התורה והמדינה א', עמ' 23).